מתן גט במסגרת הליך גירושין

הליכי גירושין כוללים מספר רב של תחומים משניים, אשר מתמזגים יחדיו למונח אחד כולל, הנקרא "הליך גירושין". הליך גירושין כולל גם תביעת מזונות, גם תביעת משמורת ילדים והסדרי ראיה וגם תביעה לחלוקת רכוש משותף. הליכי גירושין יכולים לכלול גם תביעות לכתובה, תביעות לשלום בית ועוד.

מהו הליך גירושין? כיצד נערכת תביעת גירושין? מהם הנושאים שמוסדרים במסגרת הליך הגירושין? כיצד מנהלים תביעת גירושין? מהם נישואין אזרחיים ואיך מתגרשים מנישואין אלו? בשל מורכבות הנושא וחשיבותו המרובה, חיברנו את המאמר הבא, שבו נסביר בהרחבה מהי תביעת גירושין בבית הדין הרבני ועוד. לקראת סיום המאמר, נציג גם מספר עצות על סמך ניסיוננו, אשר תוכלנה לסייע למתגרשים ולמתגרשות לנהל הליך גירושין מהיר, יעיל ונכון.

כבר בתחילה, נבקש להעיר: המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי ספציפי. במידה ואתם מעוניינים בייעוץ ספציפי התואם את עניינכם ונסיבותיו, ניתן לפנות למשרדנו ולתאם פגישת ייעוץ.

 

אילו נושאים יש להסדיר במסגרת הליך גירושין?

לפני שנדון בדין הרלוונטי לתביעת הגירושין, נבקש להסביר מה כולל הליך גירושין. הליך גירושין כולל את תביעת הגירושין. תביעת גירושין נערכת בפני בית הדין הרבני, אשר יש לו סמכות בלעדית לעסוק בתביעות גירושין בישראל (על כך בהרחבה – בהמשך). במסגרת תביעת גירושין, על בני הזוג להוכיח כי יש להם עילת גירושין. כלומר: עילת גירושין מבין עילות הגירושין המוגדרות בדין הדתי (נרחיב על כך בהמשך). במידה ובית הדין מצא כי קיימת עילת גירושין, אזי לאחר שמיעת תיק הגירושין לגופו, יורה בית הדין על גירושין ויחייב את הבעל במתן גט לאשתו.

נושא נוסף שאותו על בני הזוג להסדיר במסגרת הליך הגירושין, הוא סוגיית משמורת הילדים. ענייני משמורת ילדים עוסקים בשאלה מי מההורים יקבל את הזכות לשמש בתור הורה משמורן על ילדיו, כאשר במקביל ייקבע מי יהיו הסדרי הראיה אשר יוטלו על ההורה השני. כלומר: באילו ימים ההורה השני יזכה לשמש בתור ההורה האחראי על הגידול השוטף של ילדיו. אגב, משמורת אינה חייבת להיות משמורת בלעדית, אלא ניתן לקיים גם משמורת משותפת על הילדים. כלומר: משמורת שבמסגרתה שני ההורים יישאו באחריות המשותפת בגידול ילדיהם, על כל המשתמע מכך.

במסגרת הליך הגירושין ובמידה ויש לבני הזוג ילדים משותפים, אזי יהיה עליהם להסדיר גם את סוגיית מזונות הילדים ומזונות האישה, במידה ויש צורך. אישה זכאית למזונותיה על פי הדין הדתי וזאת עד למתן גט, כלומר: עד הגירושין הסופיים. מטרת מזונות האישה היא לאפשר לאישה קיום הולם עד לשלב הגירושין. בניגוד למזונות ילדים, מזונות אישה נקבעים גם בהתאם לגובה הכנסת האישה והכנסת הגבר וכן בהתחשב בסיבת הגירושין. תכליתם של מזונות ילדים היא לאפשר לילדים קיום הולם, למרות שהאב אינו מתגורר עמם תחת אותה קורת גג. בניגוד למזונות אישה, מזונות ילדים הם חובה חד משמעית והם מוטלים על האב עד לסיום השירות הצבאי של הילדים.

נושא נוסף אשר בני זוג צריכים להסדיר ביניהם במסגרת הליך גירושין, הוא נושא חלוקת הרכוש המשותף. מבחינת הוראות הדין, בעת גירושין הרכוש המשותף של בני הזוג מחולק באופן שווה. כלומר, לוקחים את כלל הרכוש המשותף של בני הזוג ומחלקים אותו, בין אם בשווה כסף או "בעין". עם זאת, בעת גירושין, בני הזוג יכולים לנהל הליך משפטי המתייחס לסוגיית הרכוש.

ההליכים המשפטיים הנוגעים להליך הגירושין, יכולים להיעשות בשתי דרכים: הדרך האחת היא באמצעות ניהול הליך משפטי. להליך משפטי יש מספר השלכות – הוא יקר ועשוי לארוך זמן רב. מצד שני, ישנה דרך נוספת לקיים הליכי גירושין והיא בהסכמה. כלומר: בני זוג יכולים לערוך הסכם גירושין אשר יכלול את כל סוגיות הגירושין ועל כך נרחיב בהמשך.

 

אילו ערכאות עוסקות בענייני גירושין ונישואין?

הליכים משפטיים בתחום הגירושין מתנהלים בשתי ערכאות משפטיות. הערכאה הראשונה היא בית הדין הרבני. לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לעסוק בענייני גירושין ונישואין בישראל. סמכות זו נוגעת לתביעות גירושין וכן לתביעות כתובה, תביעות מדור ושלום בית וכן תביעות למזונות. לעומת זאת, ערכאה משפטית נוספת אשר יש לה סמכות לעסוק בענייני משפחה, היא בית המשפט לענייני משפחה. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בכל העניינים הנוגעים לתחום דיני המשפחה, לרבות: ענייני אימוץ ילדים, צוואות וירושות ועוד.

 

מהו מירוץ סמכויות?

לא פעם עולה השאלה: מי "קונה" את הסמכות לדון בתביעת הגירושין. כלומר, לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בתביעת גירושין, דהיינו: תביעה לגירושין, תביעה למזונות וכן תביעות נלוות, כמו: כתובה, שלום בית ועוד. לבית הדין הרבני אין סמכות לעסוק בתביעה לחלוקת רכוש או בתביעת משמורת, ללא הסכמת הצדדים. במקביל, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לעסוק בכל תביעה בעניינים משפחתיים, לרבות מזונות (כסמכות מקבילה) וכן תביעות למשמורת ילדים וחלוקת רכוש. לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לעסוק בדבר אחד: תביעת גירושין, שכן הסמכות לעסוק בתביעות אלו שמורה באופן בלעדי לבית הדין הרבני.

מתי רוכש בית הדין הרבני סמכות לעסוק בתביעות רכוש ומשמורת? רק כאשר אדם המגיש תביעת גירושין, מקדים וכורך בתביעת הגירושין גם את תביעת הרכוש וגם את תביעת המשמורת. כאמור, רק במקרה כזה, בית הדין הרבני "רוכש" סמכות לדון בעניינים שאופן רגיל אין לו סמכות לדון בהם. לחילופין, ניתן להגיש תביעת גירושין בלבד לבית הדין הרבני ובמקביל להגיש תביעה למשמורת ותביעת רכוש לבית המשפט לענייני משפחה.

מרוץ הסמכויות מתייחס בדיוק לסיטואציה המתוארת, אשר במסגרתה צד אחד מגיש ראשון תביעה כרוכה לבית הדין הרבני וקובע "עובדה", לפיה כל נושאי הגירושין יידונו בבית הדין הרבני. אגב, לא אחת אנו נשאלים, בתור עורכי דין גירושין, האם עדיף להגיש תביעה לבית הדין הכורכת את כל ענייני הגירושין או שעדיף להגיש כל תביעה בנפרד. אנו סבורים כי כל מקרה צריך להיבחן לגופו. יש מקרים שבהם עדיף להגיש תביעה כרוכה ויש מקרים שדווקא עדיף להגיש תביעות נפרדות. לשם כך חשוב לפנות לעו"ד משפחה לייעוץ פרטני.

 

איך מנהלים תביעת גירושין?

אין ספק שאחד הנושאים הבעייתיים והמורכבים ביותר במסגרת הליך הגירושין, הוא תביעת הגירושין לבית הדין הרבני. בישראל, ענייני נישואין וגירושין מוסדרים בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כלומר, הערכאה המוסמכת בישראל לעסוק בענייני נישואין וגירושין, היא בית הדין הרבני בלבד. זאת, בהתאם להוראות חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, שנישואין וגירושין בין יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.

נעיר כי הדין הדתי הנוגע לנישואין וגירושין, אינו נחלתם של יהודים בלבד, אלא של כל העדות הדתיות בישראל. נסביר: עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל, בימי השלטון הבריטי, נחקק בארץ ישראל חוק שנקרא "דבר המלך במועצתו". חוק זה העניק לכל העדות הדתיות בארץ סמכות לשפוט באופן בלעדי, בכל הנוגע לענייני נישואין וגירושין. כך, לבתי הדין המוסלמים ניתנה הסמכות לשפוט בענייני נישואין וגירושין במידה ומדובר במוסלמים וכך גם ליהודים, נוצרים ודרוזים. עם הקמתה של מדינת ישראל ועד היום, אושרר "דבר המלך במועצתו", כך שגם כיום קיימים בתי דין דתיים לשאר בני הדתות בארץ. באשר ליהודים, בשנת 1953 נחקק חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, אשר קיבע בחוק חדש את סמכותם הבלעדית של בתי הדין הרבניים, לעסוק בנישואין וגירושין.

המשמעות האופרטיבית לאכיפת הדין הדתי על דיני הנישואין והגירושין היא, כי בני זוג בארץ אינם יכולים להינשא בנישואין אזרחיים. התוצאה העיקרית היא, שישנם בני זוג רבים בישראל שהם מנועי חיתון. לדוגמא: כהן וגרושה שאינם יכולים להינשא לפי הדין הדתי. כך גם בני זוג שהם בני דתות שונות: בישראל, יהודי ונוצרייה אינם יכולים להינשא אלא במדינה זרה, משום שאף אחת מהדתות הרלוונטיות אינה מכירה בנישואי "תערובת". הסיטואציה הזו גורמת לזוגות רבים בישראל לפנות לעריכת נישואין במדינות זרות ונרחיב על כך בהמשך.

כאשר בני זוג מבקשים להתגרש בארץ, אזי עליהם להגיש תביעה לגירושין לבית הדין הרבני. תביעת גירושין בבית הדין הרבני היא תביעה משפטית לכל דבר ועניין, כלומר: על מבקש הגירושין להגיש כתב תביעה לגירושין. במסגרת כתב התביעה עליו להציג פירוט עובדתי מלא, המוכיח כי יש לו עילת גירושין. עילות הגירושין שעליהן יכול מבקש הגירושין להתבסס, מוגדרות בדין הדתי. להלן חלק מעילות הגירושין המוכרות:

עילת הבגידה: על פי הדין הדתי-יהודי, אישה נשואה (כלומר: "אשת איש") המקיימת יחסי מין עם גבר אחר, היא אישה "בוגדת". אישה אשר בוגדת היא אישה שהבעל מחויב לגרש אותה ולתת לה גט. אישה אשר בגדה (כלומר: אישה שזנתה) היא אישה שאינה זכאית לכתובתה וגם למזונות אישה. ילדים אשר נולדים כתוצאה מניאוף, כלומר: קיום יחסי מין בין אישה נשואה לגבר אחר, מוגדרים בתור ממזרים. ממזר פסול לחיתון וכן פסול "לבוא בקהל אלוהים", על פי ההלכה. עילת הבגידה היא עילה קשה להוכחה, שכן על הגבר להוכיח בגידה באמצעות שני עדים אשר ראו בעיניהם את מעשה הניאוף.

סירוב לקיום יחסי מין: על פי ההלכה, על הגבר מוטלת חובה לספק את אשתו מבחינה מינית: "את כסותה ואונתה לא תגרע". אי קיום יחסי מין, בין אם ע"י הגבר או ע"י האישה, יוצר עילת גירושין על פי ההלכה היהודית.

עילת מעשה הכיעור: מעשה כיעור ע"י האישה מהווה גם הוא עילת גירושין. מעשה כיעור הוא מעשה לא ראוי שנעשה ע"י האישה, שאומנם לא מוגדר בתור בגידה (ולכן הגבר לא מחויב לגרשה), אך מדובר בהתנהגות לא ראויה על פי ההלכה, במידה ומדובר באשת איש. לדוגמא: אישה נשואה אשר מתרועעת עם גבר אחר בפרהסיה, היא אישה שלכאורה מבצעת מעשה כיעור.

מום פיזי-גופני: עילה של מום פיזי מתייחסת לסיטואציה שבה לאחר הנישואין הגבר או האישה מגלים שקיים מום פיזי שמונע מהם לקיים יחסי מין, עקב קיומו של מום או עקב סלידה. עם זאת, טענת של מום גופני תידחה במידה ומדובר במום שהיה מוכר לגבר או לאישה לפני הנישואין.

אלימות: התנהגות אלימה יוצרת עילת גירושין. אין ספק שלא הבעל ולא האישה צריכים לחיות בסיטואציה שבה נוהגים כלפיהם באלימות פיזית או מילולית. לכן, התנהגות אלימה תכופה, יוצרת עילת גירושין.

רשימת עילות הגירושין שהצגנו אינה רשימה סופית. ישנן עילות גירושין נוספות ובכל מקרה כדאי להיוועץ בעורך דין גירושין לצורך התאמת עילת הגירושין הרלוונטית, בהתאם לנסיבות העניין.

עתה נחזור לאופן הראוי של ניהול תביעת גירושין. במידה ואחד הצדדים אשר הגישו תביעת גירושין, מוכיחים כי קיימת עילת גירושין, אזי לאחר ניהול הליך משפטי כולל אשר במסגרתו שמע בית הדין הרבני עדים וראיות, בית הדין יורה על פסק דין לגירושין, אשר יחייב את הגבר במתן גט לאשתו. לחלופין, דרך נוספת לקיים הליך גירושין, היא באמצעות הגשת תביעה לאישור הסכם גירושין. הסכם גירושין הוא הסכם שנערך בין בני הזוג, אשר במסגרתו יכולים בני הזוג להגיע להסכמה על כל נושאי הגירושין. לחלופין, בני הזוג יכולים להסכים על עצם הגירושין ולנהל בהמשך הליכים הנוגעים לסוגיות אחרות, כמו: משמורת, רכוש ומזונות. הסכמה על הגירושין ועריכת הסכם גירושין, היא יעילה, זולה וגם עשויה למנוע מבני הזוג עוגמת נפש רבה. בתור עורכי דין גירושין, אנו ממליצים לנסות להגיע להסכמות אשר תייתרנה את ניהול תביעת הגירושין מתחילתה עד סופה. במידה וקיים הסכם גירושין בין בני הזוג, אזי כל מה שנותר לעשות הוא להגיש תביעה לאישור הסכם גירושין. כאשר ייקבע דיון יתייצבו בני הזוג ויקבלו את פסק הדין לגירושין, אשר יחייב את הבעל במתן גט.

נעיר כי בתי הדין הרבניים הם בתי דין, לא בתי משפט. הדיינים בבית הדין הרבני אינם שופטים רגילים, אלא דיינים הנבחרים ע"י הוועדה לבחירת דיינים, שבראשה יושבת שרת המשפטים. דיינים אינם מוסמכים מבחינה משפטית, אלא מוסמכים לרבנות ועליהם להיות בקיאים בדין הדתי-הלכתי. בתי הדין בנויים כדלקמן: הערכאה הראשונה היא בית הדין האזורי – כאלו ישנם מספר בתי דין ברחבי מדינת ישראל. מעל בתי הדין האזוריים, ישנו בית הדין הרבני הגדול, המשמש כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין האזוריים. על החלטות בתי הדין ובית הדין הרבני הגדול, ניתן לעתור לבית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ.

 

נישואין אזרחיים

האם ניתן להינשא במדינת ישראל בנישואין אזרחיים? התשובה שלילית. בישראל אין אפשרות להינשא בנישואין אזרחיים. האפשרות היחידה להינשא בנישואין אזרחיים, היא להינשא במדינות זרות. כלומר, בני זוג ישראלים יכולים לטוס למדינות זרות ולהינשא בהן (לרוב – נהוג לעשות כן בקפריסין, צ'כיה וקנדה – שמכירה בנישואין חד מיניים). הנישואין שנערכו במדינה זרה מוכרים בישראל מבחינה פורמאלית. כלומר, בני זוג שנישאו כדין במדינה זרה, יכולים להירשם במשרד הפנים במדינת ישראל, בתור בני זוג נשואים לכל דבר ועניין.

בעבר, האפשרות הזו לא הייתה מוכרת. כיום, בעקבות מספר פסקי דין של בית המשפט העליון, אשר קבע, בין היתר, שהזכות להירשם בתור זוג נשוי צריכה להינתן גם לזוגות בני אותו המין, לפקיד הרישום במשרד הפנים אין שיקול דעת לגבי רישום הנישואין. עם זאת, כדי שניתן יהיה להירשם כזוג נשוי לאחר נישואין במדינה זרה, על הנישואין להיות מוכרים על פי דיני אותה מדינה.

עתה נשאלת השאלה: מה הדין במקרה של בני זוג נשואים, שהתחתנו כדין במדינה זרה, חזרו למדינת ישראל ונרשמו בתור זוג נשוי במשרד הפנים, אך עתה מבקשים להתגרש? כיצד בני זוג יוכלו להתגרש בארץ? האם יש השפעה לנישואין במדינה זרה?

התשובה פשוטה: למרות שבני הזוג התחתנו במדינה זרה, בעת גירושין בישראל יחול עליהם הכלל הבסיסי. כלומר: נישואין וגירושין ייערכו על פי דין תורה.

למעשה, התשובה לשאלה מתחלקת לשני חלקים. החלק הראשון מתייחס לסיטואציה שבה בני הזוג שנישאו הם יהודים הכשרים להתחתן במדינת ישראל. במקרה כזה, גם אם בני הזוג התגרשו במדינה זרה, יהיה עליהם להתגרש באמצעות בית הדין הרבני. כלומר, באמצעות הגשת תביעה לבית הדין הרבני כמו כל זוג רגיל.

לעומת זאת, החלק השני והחלופי של התשובה, מתייחס לסיטואציה שבה בני הזוג לא יכלו להינשא במדינת ישראל. כמו לדוגמא: בני זוג שאינם בני אותה דת (יהודי ונוצרייה, למשל). במקרה כזה, הנישואין אינם מוכרים כלל על פי אף אחת מהדתות בישראל, כך שאין כל רלוונטיות לדין הדתי. במקרה כזה, אם בני הזוג ירצו "להתגרש", אזי יהיה עליהם להגיש תביעה להתרת נישואין. תביעה זו מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת תביעה זו, על בית המשפט לקבל חוות דעת מבתי הדין הדתיים הרלוונטית. על חוות הדעת להכריע האם יש מניעה מבני הזוג להינשא על פי הדין הדתי הרלוונטי. במידה וחוות הדעת תקבע כי קיימת מניעה, אז יורה בית המשפט לענייני משפחה על התרת הנישואין.

ללמדנו שנישואין במדינה זרה, אולי נוסכים תחושה של "עקיפת הדין הדתי", אך בדרך כלל הם בבחינת "אליה וקוץ בה". כלומר, במידה ומדובר בבני זוג אשר יכלו להינשא בישראל לפי הדין הדתי, יהיה עליהם לחזור בדלת האחורית לערכאה הדתית, במידה ויבקשו להתגרש.

 

אנו רוצים להתגרש – איך ננהל תביעת גירושין ביעילות ובצורה נכונה?

בתור עורכי דין לגירושין, אנו נשאלים לעיתים תכופות איך אפשר להתגרש ביעילות, במהירות ולחסוך בעלויות הכספיות ועוגמת הנפש הנלווית לניהול תביעת גירושין בבית הדין הרבני. נציג מספר עצות, להלן:

להתפשר: חשוב לזכור שאינכם מתגרשים משותף עסקי, אלא מבן או בת זוג. לכן חשוב לזכור שגם לצד השני קשה. אנו ממליצים לנסות להתגמש ולבוא לקראת הצד השני, לצורך הגעה לפשרה שתחסוך ניהול הליך משפטי.

לנהוג בכבוד: אנו סבורים כי במסגרת הליך גירושין, מילת הקסם היא "כבוד". אם תכבדו את בן או בת הזוג שלכם, גם הליך הגירושין ייראה אחרת ובאופן חיובי. עצה זאת ניתנת על סמך ניסיון רב שנים בליווי זוגות וייצוגם במסגרת הליכי גירושין.

לקבל ייעוץ משפטי: כאמור, חשוב לנהוג בכבוד ובוודאי שחשוב לנסות לבוא לקראת הצד השני. אך כדי לעשות את כל אלו, חשוב לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין גירושין מוסמך ובעל ניסיון. לא מומלץ לפנות לתביעת גירושין ללא קבלת ייעוץ משפטי הולם.

 

לסיכום:

הליך הגירושין בבית הדין הרבני, מתנהל בבית דין דתי על כל המשתמע מכך. לבית הדין הרבני אין סמכות לעסוק בכל נושאי הגירושין, אלא רק במקרה שבו מוגשת תביעה הכורכת נושאים נוספים. בנוסף, תביעת גירושין יכולה להתנהל בצורה יעילה בהרבה, במידה ובני זוג משכילים להגיע להסכם גירושין. אנו סבורים כי הליך גירושין הוא הליך מורכב. לכן נסיים את המאמר בהמלצה זו: תמיד לפנות לייעוץ משפטי של עורך דין משפחה גירושין.

מתן גט במסגרת הליך גירושין
דרגו