גירושין – מילון המונחים למתגרשים

כל לקוח פוטנציאלי הנכנס למשרדו של עורך דין גירושין, שוטח לרוב מספר רב של שאלות הנובעות בעיקר מחוסר ידע, והכרה של הליך גירושין, מה הוא כולל, מה חשוב לדעת לגביו ועוד. בדרך כלל, העמימות וחוסר הידע והמידע בתחום, מביאים גם לחרדה וחששות רבים, המאפיינים אנשים שעתידים לעבור הליך גירושין. אין ספק שהליך גירושין הוא בוודאי הליך מורכב, ארוך וקשה רגשית למי שחווה אותו. לכן, כדי מעט להפחית מהחשש, חיברנו את המאמר הבא, שמהווה למעשה "מילון מונחים" למתגרשים, אשר אמור להקיף את מירב הנושאים הנוגעים להליכי גירושין, כדלקמן.

בית דין רבני:

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג- 1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי דין רבניים") קובע, כי בישראל נישואין וגירושין יערכו ע"י הדין הדתי-אישי של בני הזוג. דהיינו, בישראל נישואין וגירושין בין יהודים יכולים להיעשות רק על מכוח הדין הדתי-יהודי. זהו הדין שחל גם עוד לפני שהוקמה מדינת ישראל. אז קבע "דבר המלך במועצתו" כי בכל הנוגע לעדות הדתיות בארץ ישראל, יחול הדין האישי.

לימים, הוקמה מדינת ישראל, הדין הבריטי עוד המשיך לחול ואז, כאמור, חוקקה הכנסת את חוק שיפוט בתי הדין הרבניים. אך הדין שהיה קיים עוד לפני הקמת המדינה, קיים גם בימינו, בכל הנוגע לשאר העדות הדתיות בישראל (קרי: מוסלמים, נוצרים ודרוזים). גם בין בני הדתות הללו, נישואין וגירושין נעשים מכוח הדין הדתי החל עליהם. לכן, בישראל קיימים בתי דין דתיים-שרעים, הדנים בעניינם של מוסלמים וגם בתי דין נוצרים ודרוזים.

בכל הנוגע לבתי הדין הרבניים, בישראל קיימים מספר בתי דין רבניים לפי אזורי השיפוט המחוזיים. מעל בתי הדין הרבניים האזוריים, ישנו בית הדין הרבני הגדול, שמשמש בתור ערכאת ערעור על בתי הדין האזוריים. על החלטות בתי הדין הרבניים וגם על החלטות בית הדין הרבני הגדול, אפשר לעתור לבית המשפט העליון, הנחשב כבית משפט גבוה לצדק.

בסמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בתביעות גירושין. זו הסמכות המוקנית להם בחוק. כאשר מוגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני, אפשר לכרוך בה גם נושאים נוספים הנוגעים לגירושין, כמו: ענייני מזונות, ענייני משמורת ילדים וגם ענייני רכוש. עם זאת, גם כאשר מוגשת תביעה "כרוכה" לבית הדין הרבני, עליה להיות כנה ומוגשת בתום לב, לא לשם יצירת יתרון לא הוגן. במקביל לבית הדין הרבני, קיים גם בית משפט לענייני משפחה, שסמכויותיו ותפקידיו יוסברו בהמשך.

עוד נעיר, כי לבית הדין הרבני סמכות לדון רק בענייני הנוגעים לנישואין וגירושין. אך במסגרת אותם עניינים, קיימות גם תביעות נוספות, כמו: תביעת מזונות, תביעת כתובה, תביעה לשלום בית (כל המונחים הללו יוסברו בהמשך).

בבתי הדין הרבניים, דנים "דיינים", שהם למעשה שופטים רבניים, המקבלים הכשרה רבנית. הנהלת בתי הדין הרבניים כפופה למשרד הדתות בישראל. דיינים נבחרים ע"י וועדה לבחירת דיינים, שבראשותה עומדת שרת המשפטים.

בית המשפט לענייני משפחה:

בית המשפט לענייני משפחה הוקם במסגרת חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו-1995 (להלן: "החוק"). לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בכל עניין בין בני משפחה, למעט תביעות גירושין או נישואין, שהרי הסמכות הזו נתונה רק לבית הדין הרבני.

מעבר לכך, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בענייני רכוש בין בני משפחה, התרת נישואין, אימוץ, פונדקאות, אישור הסכמי ממון ועוד. בד בבד, לבית המשפט לענייני משפחה יש גם סמכות מקבילה לדון בנושאים הנוגעים למעשה לגירושין ונישואין, למשל: ענייני מזונות, תביעת כתובה ועוד.

אגב, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בסכסוכים בין "בני משפחה", אך מי מוגדר בחוק בתור בן משפחה? התשובה מצויה בסעיף 1(2) לחוק, הקובע, כי בן משפחה, לצורך קניית סמכות לבית המשפט לענייני משפחה, נחשב בתור: "(א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג; (ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו; (ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם; (ד) נכדו; (ה) הורי הוריו; (ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו".

למען הסר ספק נעיר, כי גם סכסוך בין בני זוג לא נשואים שהם חד מיניים, יכול להתנהל בבית המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט לענייני משפחה הוא חלק ממערכת המשפט הישראלית. הדיונים בפניו נערכים בפני דן יחיד ומכהנים בו שופטים בעלי הכשרה בתחום דיני המשפחה. בדרך כלל אלו שופטים שבעברם היו עו"ד משפחה. שופטים בבית המשפט לענייני משפחה נבחרים כמו כל שופטי ישראל, באמצעות וועדה לבחירת שופטים, שבראשותה עומדת שרת המשפטים.

נישואין אזרחיים:

בישראל אין הפרדה בין דת למדינה, בכל הנוגע לנישואין וגירושין. זאת מן הטעם הפשוט, שבני זוג שאינם בני אותה דת ואינם כשרים לנישואין מכוח דתם (למשל, ביהדות, ממזרים אינם יכולים להינשא, הם אסורים בקהל וזאת מכוח הדין ההלכתי-דתי), אינם יכולים להינשא על פי חוק בישראל. עם זאת, אין ספק שכל אדם בישראל יכול לקיים חיי משפחה וזוגיות גם מבלי להינשא על פי חוק, דהיינו, על פי הדין הדתי.

לשם כך, אפשר כמובן לחיות מבלי להינשא, לקיים זוגיות הנקראת "ידועים בציבור" (על כך בהמשך). עם זאת, אפשר להינשא בישראל ולא מכוח הדין הדתי אישי, אלא בנישואין אזרחיים. נשאלת השאלה – כיצד?

בישראל, מי שמתחתן נרשם במשרד הפנים. שכן בתעודת הזהות של כולנו, מצוין המצב המשפחתי שלנו (רווקים, נשואים, אלמנים, גרושים). אך האם חייבים להינשא דווקא בישראל מכוח הדין הדתי, כדי לשנות את הסטטוס האישי שלנו במשרד הפנים? התשובה היא שלילית.

אפשר להתחתן במדינה זרה, לחזור לישראל ולהירשם במשרד הפנים בתור נשואים. פסיקת בית המשפט העליון התירה את האפשרות הזו וקבעה – כי הרישום במשרד הפנים הוא רישום דקלרטיבי ולפקיד הרישום אין שיקול דעת לבחון את טיב הנישואין. עם זאת, גם כאשר מתחתנים במדינה זרה, יש לעשות זאת על פי חוקיה של אותה מדינה. למשל, יש מדינות שאזרחים זרים אינם יכולים להינשא ויש מדינות שאפשר להינשא בתנאים מסוימים. משכך, אם נישואין נערכים במדינה זרה אך אינם מוכרים ע"י המדינה הזרה שבה הם נערכו, אזי הם גם לא יוכרו בישראל. נעיר, כי ישראלים רבים נוסעים בדרך כלל לקפריסין או לצ'כיה, על מנת להינשא. נישואין במדינות אלו מוכרים במדינות וגם במדינת ישראל.

מכאן, נשאלת השאלה – מה הדין לגבי בני זוג מאותו המין? כאמור, כדי להינשא במדינה זרה ולהירשם בישראל בתור נשואים, על המדינה הזרה להכיר בתוקף הנישואין. חלק גדול ממדינות העולם אינן מכירות בנישואין חד מיניים (קנדה, למשל, כן מכירה בנישואין כאלו). בישראל, לאחר מאבק, בני זוג מאותו המין יכולים להירשם במשרד הפנים כנשואים ובלבד שנישאו כדין במדינה זרה, המכירה בתוקף הנישואין שלהם.

בין היתר נציין, כי ישראלים רבים מתחתנים במדינות זרות ונרשמים כנשואים בישראל גם מטעמים אידאולוגיים. רבים מהם סבורים, כי בכך הם "עקפו" את הדין הדתי בישראל. אך בניגוד לאותה סברה, נישואין אזרחיים במדינה זרה הם בבחינת "פרח וקוץ בו". זאת, מן הטעם הפשוט, שבני זוג שנישאים במדינה זרה (ככל שהם אזרחים ישראלים), יוכלו להתגרש בישראל רק מכוח הדין הדתי. דהיינו, אם בני זוג יהודים ישראלים נישאו בחו"ל, נרשמו בארץ כנשואים ועתה הם מבקשים להתגרש, יהיה עליהם לחזור לבית הדין הרבני, כי רק לו הסמכות לדון בנישואין וגירושין של יהודים.

מנגד, כאשר מדובר בבני זוג שהם פסולי חיתון או בבני זוג שהם אינם בני אותה דת, על מנת להתגרש, יהיה עליהם להגיש תביעה הנקראת "התרת נישואין" (על כך בהמשך).

חוק ברית הזוגיות:

בשנת 2010 נפל דבר בישראל, שכן חוקק חוק הנקרא "חוק ברית הזוגיות לחסרי דת", התש"ע-2010. מדובר בחוק שמאפשר נישואין אזרחיים לכל דבר, מבלי לפגוע בבתי הדין הרבניים ובמרקם העדין של יחסי הדת והמדינה בישראל. אך החוק אינו חל על כל אזרחי ישראל, אלא על חלק מאוד קטן מהם – דהיינו, רק על אזרחים ישראלים שהם חסרי דת. בישראל יש כ-400,000 אזרחים כאלו, שהם לא יהודים ולא בני דת אחרת.

מכאן, רק חסרי דת יכולים להירשם בפני רשם ברית הזוגיות. נבהיר, כי אין מדובר בנישואין במונח ההלכתי, אלא ברית זוגיות. מדובר בנישואין, אך לא קוראים לכך נישואין, משום שהמונח האחרון הוא מונח דתי. זהו היופי והחידוש הגדול בחוק זה.

תקוותנו, היא שיום אחד החוק יתוקן ויחול על כל אזרחי ישראל. בינתיים, הדין האישי-הדתי הוא הדין הקובע. אגב, הסמכות לדון בעניינים הנוגעים לחוק ברית הזוגיות מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.

גירושין בבית הדין הרבני:

כפי שהוסבר לעיל, גירושין ונישואין בישראל נערכים על פי הדין הדתי. לכן, כאשר בני זוג יהודים מבקשים להתגרש, עליהם לעשות זאת בבית הדין הרבני. כדי לעשות זאת, יש להגיש תביעת גירושין. מדובר למעשה בתביעה משפטית לכל דבר ועניין, שכן הדין הדתי אינו מאפשר להתגרש "סתם כך", ללא כל הצדקה. דהיינו, במסגרת תביעת גירושין, יש להוכיח עילת גירושין (כמו למשל: בגידה, מעשה כיעור, מום, אי קיום יחסי מין אי סיפוק צרכים כלכליים, אלימות של בן הזוג ועוד).

בנוסף, במסגרת תביעת גירושין, יש להגיש כתב תביעה לכל דבר ועניין (אשר כולל את המסכת העובדתית הרלוונטית, המקימה את עילת הגירושין), לצרף אסמכתאות לתביעה וגם לשאת בתשלום אגרה. בנוסף, תביעת גירושין, במידה ואינה מתנהלת בהסכמה באמצעות הגשת הסכם גירושים (וגם על כך בהמשך), מתנהלת כמו כל תביעה משפטית. ישנן חקירות הנערכות ע"י עו"ד לגירושין של הצדדים ולאחר מכן ניתן פסק דין לגירושין, ע"י בית הדין הרבני. כמובן שניהול הליך גירושין בבית הדין הרבני מחייב הבנת הדין הדתי וגם ניסיון רב. לכן, במסגרת ההליך חשוב להיעזר בשירותי עו"ד גירושין.

התרת נישואין:

גירושין שנערכים בין בני זוג שהם אינם בני אותה דת ונישאו במדינה זרה, או גירושין בין אזרחים שיש ספק לגבי השתייכותם הדתית, נערכים באמצעות תביעה להתרת נישואין. הסמכות, במקרים כאלו, ניתנת לבית המשפט לענייני משפחה.

תביעת מזונות:

כאשר בני זוג מתגרשים, לאישה ולילדי בני הזוג יש זכות לקבל דמי מזונות. החובה המוטלת על האב/הבעל לשאת בתשלום דמי מזונות, היא חובה שמוקנית מכוח הדין הדתי. זו חובה שקיימת גם בדין הדתי-יהודי וגם בשאר הדתות. בנוסף, הכנסת חוקקה חוק הנקרא "חוק לתיקון דיני המשפחה" (מזונות), תשי"ט-1959. החוק קובע, שחובת תשלום המזונות חלה מכוח הדין האישי-דתי. כאשר לא קיים דין דתי-אישי, אזי יחול החוק עצמו, המטיל חובה לשאת בתשלום מזונות ילדים.

אישה זכאית למזונות בשלב הגירושין ועד לגירושין הסופיים. ילדים זכאים לדמי מזונות מהאב עד לשחרורם מהצבא. תכליתם של דמי המזונות – היא לאפשר קיום כלכלי לילדים של האב וגם לגרושתו, עד אשר היא מותרת לכל אדם.

כדי לקבל דמי מזונות, אפשר להגיע להסדר בעת פרידה (ולאחר מכן, להחיל אותו על המשך חיי בני הזוג), או להגיש תביעת מזונות. תביעה כזו אפשר להגיש לבית הדין הרבני, אך גם לבית המשפט לענייני משפחה. חשוב לציין, כי חובת המזונות היא אבסולוטית: האב חייב לשלם מזונות ילדים, ללא תלות במצבו הכלכלי. אומנם דמי מזונות המוטלים על אדם אביון אינם דומים לדמי מזונות המוטלים על אדם אמיד, אך החובה לשאת במזונות חלה בכל עת.

כפי שגם הוסבר לעיל, אפשר להגיש תביעת גירושין שכרוכה בה גם תביעת המזונות, אך בכל מקרה כדאי לבחון, האם כדאי לעשות זאת בהתאם לנסיבות הרלוונטיות, לכן, חשוב להיות קשוב לעצתה של עורכת דין גירושין המלווה את מבקש המזונות בתהליך.

חוק יחסי ממון:

חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), קובע, כי בעת גירושין בני הזוג יחלקו את רכושם באופן שווה. זו ברירת המחדל החוקית כיום. תכליתו של חוק יחסי ממון היא לאזן בין בני הזוג, כדי שלא תיווצר סיטואציה, שבה בן זוג אחד אמיד ייוותר עם ממון רב בכיסו לאחר הגירושין ובן הזוג האחר, האמיד פחות, יוותר ללא פרוטה בכיסו.

עם זאת, חשוב לציין, כי חוק יחסי ממון אמנם קובע שהרכוש המשותף "יאוזן" בין בני הזוג, אך ישנם חריגים לכך. במסגרת איזון משאבי בני הזוג בעת גירושין, לא ייקחו בחשבון קצבת זקנה אותה מקבלים בני הזוג בנפרד, מתנה שאחד מבני הזוג קיבל וכן קצבאות בריאות (כגון קצבת נכות בגין תאונה וכו'), שאחד מבני הזוג מקבל.

בניגוד לכלל המשפטי שקובע חלוקה "שווה", יכולים בני הזוג לחתום על הסכם ממון. ההסכם יכול להסדיר את חלוקת הרכוש בעת גירושין, בהתאם לרצונם של בני הזוג ואף לחרוג מחלוקת הרכוש הקבועה בחוק יחסי ממון. יוער, שאותה התניה צריכה לבוא לידי ביטוי באמצעות הסכם ועל הסכם ממון לקבל תוקף משפטי מבית המשפט לענייני משפחה. אגב, על הסכם ממון אפשר לחתום בסיוע של עורך לענייני משפחה ורצוי לעשות כן.

ידועים בציבור:

בני זוג יכולים לחיות בצוותא מבלי להינשא כלל. דרך מחייה זו נקראת "ידועים בציבור". מדובר בבני זוג (לרבות מאותו המין) החיים יחדיו במשותף ומקיימים משק בית משותף. הכלל המשפטי, הוא כי בני זוג הידועים בציבור זכאים לכל דבר, לו זכאים בני זוג נשואים. לדוגמא: זכות לרשת את בן הזוג, זכות להוליד ילדים, זכות לאמץ ילדים, זכות להיות מוטב בהסכם ביטוח ועוד.

בניגוד לזוגות נשואים, בני זוג הידועים בציבור אינם צריכים כלל להירשם במרשם כלשהו ואינם צריכים אישור משפטי, במקרה שבו הם מבקשים לסיים את יחסיהם. כיום, בני זוג רבים חיים במשותף מבלי להינשא ומדובר בנורמה חברתית מוכרת וידועה.

תביעת כתובה:

כאשר בני זוג נישאים בחתונה יהודית-דתית, על הבעל לנקוב בסכום כספי אשר ישולם לאישה, במידה והיא תגורש על ידו (דהיינו, אם בני הזוג יתגרשו). מדובר בסכום שמטרתו לסייע לאישה ביום פרידה. לשם כך, חותם הבעל על שטר "כתובה". בעת גירושין. האישה זכאית לכתובתה ולסכום הכתובה הנקוב בה. לכן, במקרים כאלו אפשר להגיש תביעת כתובה.

נעיר שאנשים רבים, בבואם לעורך דין גירושין, סבורים כי אפשר לנקוב בסכום גבוה בכתובה, "כי גם ככה אין לכתובה תוקף". ברם, זו שגיאה נפוצה ואישה אכן זכאית לכתובתה. לכן, חשוב מאוד לא לנקוב בסכום קיצוני בכתובה, שכן ביום פקודה, מתגרש פוטנציאלי יכול להיות מחויב בעלות הכספית הנלווית לכתובה.

הליך גישור:

הליך גישור הוא הליך אלטרנטיבי להליך משפטי והוא נפוץ מאוד במסגרת תביעות גירושין. גישור נערך בפני מגשר בעל הסמכה וכן בעל ניסיון רב כעורך דין דיני משפחה. תפקידו של המגשר, הוא להביא את בני הזוג לידי הסכמה לעניין הגירושין (לדוגמא: חלוקת הרכוש, מזונות, משמורת). הליך גישור הוא יעיל, מהיר וזול בהרבה מהליכי גירושין.

לעומת זאת, להליך גישור יש חיסרון מובהק והוא עצם מהותו של ההליך. בניגוד לשופט, למגשר אין סמכויות להכריע בצדקת בני הזוג (או מי מהם). כך שלעיתים, בני זוג אינם מצליחים להגיע להסכמה ואז הדרך לניהול הליך משפטי היא קצרה. עם זאת, כעורכת דין משפחה, אני ממליצה במקרים רבים כן להיעזר בהליך גישור, אפילו כדי לנסות להגיע להסכמות חלקיות.

תביעת שלום בית:

תביעת שלום בית היא תביעה שמוגשת ע"י בן זוג או בת זוג לבית הדין הרבני, בבקשה להסדיר הסכם "שלום" זמני בין בני הזוג. במידה ובית הדין מקבל תביעת שלום בית – המשמעות היא שלא ניתן לעשות דבר בדירת המגורים של בן הזוג וכן, על בני הזוג לנסות להגיע לפשרה, בתקופה שתיקבע ע"י בית הדין.

נעיר, כי ישנן תביעות שלום בית שמוגשות בכנות, כדי לנסות ולשמר את היחסים. אך לא פעם, עו"ד גירושים ממליצים לעשות שימוש בתביעת שלום בית כדי לעכב את הליך הגירושין ולדחות את הקץ.

גירושין בהסכמה:

כאמור, כדי להתגרש, יש להגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני. לעומת זאת, תביעת גירושין יכולה להיעשות בהסכמה ובמהירות. לשם כך, יש להגיש תביעה לאישור הסכם גירושין לבית הדין הרבני. במסגרת תביעה זו, אפשר לבחור עורך דין גירושים משותף. לרוב, הליך של גירושין בהסכמה הוא מהיר יותר, שכן אין כל צורך לנהל תביעת גירושין.

לא מעט עו"ד דיני משפחה ממליצים להגיע להסכם גירושין, שיכלול את עיקר הנושאים שיש להסדיר במסגרת הגירושין. הסכם גירושין מביא לפשרה ולשלום בין בני הזוג. הוא מאפשר לשני בני הזוג לפתוח דף חדש בחייהם ולהמשיך הלאה. בנוסף, תביעת גירושין מוסכמת חוסכת כסף רב לבני הזוג.

לסיכום:

אין ספק שהליך גירושין הוא הליך מורכב, הן בפן המשפטי והן ובפן הרגשי. הליך גירושין נוגע בנושאים הקרובים לליבנו: הילדים, הזוגיות, חיי האהבה שלנו והרכוש שעמלנו רבות כדי להשיגו. עם זאת, אפשר להקל על הליך גירושין באמצעות קבלת ייעוץ מעו"ד לענייני משפחה. רק עורך דין משפחה מיומן יוכל לסייע לנו לצלוח את ההליך המורכב  הזה על הצד הטוב ביותר. יתר על כן, חשוב תמיד לזכור, כי הליך הגירושין הוא רק "הליך" וכמו כל הליך, הוא יסתיים. לאחר שהוא יסתיים, אפשר יהיה לפתוח בדף חלק ולזכות בחיים חדשים.

גירושין – מילון המונחים למתגרשים
5 (100%) 2 votes