גירושין, מאז ימי קדם ועד ימינו אנו, יכולים להיות עסק מכוער מאד. מה שפעם היה מסתכם בצעקות וריבים לעיני כל השכונה, מתבטא היום גם בפוסטים משולחי רסן בפייסבוק והפצת תמונות אינטימיות באינסטגרם. גם טקטיקות הגירושין הופכות למתוחכמות יותר ויותר, עד כדי כך שכיום קיימת תופעה של הגשת תביעות סרק של צד אחד כלפי השני, רק כדי להטות את הכף כנגדו בדיונים על תנאי הגירושין. על רקע הסרת הכפפות במאבקי הגירושין, ישנם גם כאלה שמחליטים לא להישאר חייבים, ומגישים תביעת לשון הרע כנגד בן או בת הזוג לשעבר, שהשמיצו והכפישו אותם. האם תביעה כזו יכולה להצליח? או שמא החוק מגן על מי שיוצא/ת בהאשמות כלפי בן/ בת זוגו בזמן הליך גירושין? ואיפה עובר הגבול בין ריב מכוער, אבל לגיטימי, לבין הוצאת לשון הרע? כל התשובות במאמר שלפניכם.

 

מהו חוק איסור לשון הרע?

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, אוסר על השפלתו או ביזויו של אדם ברבים, ועל כל פגיעה בשמו הטוב ובכבודו של אדם אחר שנעשית בכוונה תחילה. על מנת שתקום עילה לתביעת לשון הרע, יש להוכיח שני יסודות: האחד נוגע ללשון הרע והשני נוגע לפרסום הדברים בפומבי. התבטאות או פרסום ייחשבו לדבר לשון הרע אם בית המשפט ימצא שהדברים הם בעלי אופי פוגעני, שיש בהם כדי לבזות את כבודו של האדם הסביר. אולם בנוסף לכך יש להוכיח גם את יסוד הפרסום, דהיינו שהדברים הגיעו לידיעתו של אדם נוסף אחד לפחות מלבד התובע.

חוק איסור לשון הרע מאפשר הגשת תביעה הן בהליך אזרחי והן בהליך פלילי ("קובלנה פלילית"). בשני המקרים, אם הוכחה אשמת הנתבע, בית המשפט רשאי לפסוק על תשלום פיצויים של עד 50,000 ₪ לטובת התובע ללא הוכחת נזק, ופיצויים בסכום בלתי מוגבל אם הוכח נזק. בהליך הפלילי ניתן גם לגזור על הנאשם עונש של עד שנת מאסר בפועל.

 

מתי ריב בין בני זוג מתגרשים עולה כדי הוצאת לשון הרע?

בני זוג שנמצאים בהליכי גירושין נוטים פעמים רבות להיגרר לריבים ולהאשמות הדדיות. לפעמים הדבר נובע מטינה וקנטרנות, ובפעמים אחרות, אחד הצדדים או שניהם מקווים להשיג יתרון על פני הצד השני באמצעות השמצתו. כך למשל, זוגות שנאבקים ביניהם בנושא המשמורת על הילדים, יתארו זה את זה כהורים גרועים, לא אחראים, מזניחים ואפילו לא יציבים נפשית; במקרים אחרים, הבעל יכול לטעון כלפי האשה שהיא בגדה בו, על מנת לנשל אותה מזכויותיה הכלכליות – הכתובה והמזונות – כפי שֶמורה ההלכה במצב כזה. במקרים רבים, ההשמצות ההדדיות מוצאות את דרכן גם אל חוג המשפחה המורחבת, השכנים, החברים, ושאר המכרים של בני הזוג, והן יכולות אף להגיע אל מקום העבודה של כל אחד מהצדדים ולהשפיע על חבריהם לעבודה, על המעסיקים ועל הלקוחות שלהם.

אין עוררין על הנזק החמור שיכול להיגרם לבן או לבת הזוג המושמצים כתוצאה מהתנהלות זו, הן בהיבט של עוגמת הנפש והיחסים המשפחתיים והן מבחינת המוניטין החברתי והעסקי. במובן הזה, אין כל מניעה להתייחס אל אמירות מכפישות של בני זוג לשעבר כאל דבר לשון הרע, ולתבוע אותם למשפט אזרחי או פלילי. זאת, בתנאי שבית המשפט ימצא שהדברים שנאמרו הם פוגעים ומבזים בקנה מידה אובייקטיבי, וכן שהדברים נודעו לאדם אחד לפחות מלבד התובע (או שניים לפחות, אם מדובר בהליך פלילי). כלל זה תקף גם אם האנשים שהיו עדים לאמירות המכפישות הם בני משפחה אחרים מלבד בני הזוג.

 

באילו מקרים לא ייחשבו הדברים ללשון הרע?

בחוק איסור לשון הרע קיימות מספר הגנות שעשויות לעמוד לזכותו של הנתבע. אחת מהן היא הגנת "פרסום מותר", שלפיה ישנם סוגים ספציפיים של פרסומים, המפורטים בחוק (סעיף 13), שאין לראות בהם פרסומי לשון הרע, ואין לתבוע בגינם. הגנה זו חלה בין היתר על כל פרסום שמהווה חלק מהליך משפטי, לרבות פרוטוקולים, כתבי תביעה והגנה, תצהירים וכיו"ב. משמעות הדבר היא שאם אחד מהצדדים לגירושין מכפיש את השני במסגרת הדיון המשפטי, בעל פה או בכתב, הצד השני מנוע מלהגיש נגדו תביעת לשון הרע בנושא. ההיגיון שעומד מאחורי הקביעה הזו הוא שיש אינטרס ציבורי לאפשר לבעלי דין, לעורכי הדין המייצגים אותם ולשופטים להתבטא בחופשיות, על מנת שההליך המשפטי יתקיים באופן תקין ויעיל. יש יסוד סביר לחשש שאילו כתבי טענות, למשל, היו יכולים לשמש עילה לתביעה, כל תביעה היתה נענית בתביעת נגד, שהיתה "מולידה" תביעות נוספות, וכך היה נוצר רצף של תביעות שהיה מעמיס על מערכת המשפט ולא משרת את המטרה של הוצאת הצדק לאור.

עם זאת, הגנת פרסום מותר תקפה לפרסומים משפטיים רק בתנאי שהדברים נשארים בין כתלי בית המשפט, ולא נחשפים לאנשים נוספים מבלי שתהיה לכך הצדקה. כלומר, אם הבעל או האשה הראו את פרוטוקול הדיון או את המסמכים האחרים הכוללים הכפשות כלפי בן/ בת הזוג השני/ה לבני משפחה ולחברים, למשל – יש בכך משום פרסום אסור והם עלולים לחשוף את עצמם לתביעה.

הגנה נוספת העומדת לנתבע היא הגנת "אמת דיברתי", המורכבת משני תנאים מצטברים: שהפרסום מכיל דברי אמת, למיטב ידיעתו של המפרסם, ושיש בו עניין לציבור. כלומר, אם אשה פונה ללקוחות של בן זוגה ומספרת להם שהוא עומד לרמות אותם, על פי הידוע לה, ונמצא שהיא דוברת אמת – תעמוד לה הגנת אמת דיברתי, כיוון שמדובר במידע חיוני עבור אותם לקוחות, ומאחר שהפרסום נעשה באופן מידתי ולא מעבר למה שנדרש. לעומת זאת, אם אשה מפרסמת בדף הפייסבוק שלה פוסטים שמאשימים את בן זוגה בכך שהוא בוגד בה ומשקר לה, הדבר עלול לעלות כדי לשון הרע, וזאת מאחר שגם אם היא אומרת דברי אמת, הרי שאין בהם עניין לציבור, והתועלת שבפרסום כזה היא מפוקפקת, לעומת הנזק הרב שעלול להיגרם לבן הזוג כתוצאה ממנו.

 

לשון הרע בהתקשרות עם גורמי רווחה וטיפול

אחת הזירות שבהן בני זוג מתגרשים נוטים להשתלח זה בזו היא במפגשיהם עם גורמי הרווחה ועם מוסדות הקשורים בטיפול בילדים. הדברים יכולים להיעשות באופן "ספונטני", כחלק מדינמיקה כללית של ריבים והשמצות הדדיות, שמגיעות באופן טבעי גם לאוזני המורים/ות והמטפלים/ות של הילדים; או במקרה הגרוע יותר, באופן מחושב, במטרה לצייר את בן או בת הזוג כהורה מזניח ובלתי ראוי.

בנושא זה, בית המשפט מבחין בין המקרים והשלכותיהם המשפטיות בהתאם למסגרת שבה נאמרו הדברים ובעיקר לכוונות העומדות מאחוריהם. כך, דברים שנאמרו בלהט הרגע, בהזדמנות אחת או שתיים, בנוכחות דמות טיפולית כזאת או אחרת, לא יזכו בדרך כלל לתשומת לב מרובה מצד בית המשפט. לעומת זאת, הורה שפוצח ב"קמפיין" מתמשך – ושקרי – כנגד ההורה השני, במטרה להרוס את תדמיתו וליטול ממנו את זכויות המשמורת, עלול להיענש בחומרה, לרבות תשלום פיצוי כספי ניכר וכן פגיעה בזכויות המשמורת שלו עצמו, לאחר שהתנהל באופן שעלול לפגוע בילדים.

לעתים קרובות קורה שבית המשפט מבקש, במסגרת הליכי גירושין, לקבל תסקיר מטעם גורמי הרווחה, דהיינו פקידת סעד או עובדת סוציאלית, במטרה להעריך את המצב המשפחתי ולגבש המלצות בנושא משמורת. תסקיר שכזה נחשב לחלק אינטגרלי מההליך המשפטי, וככזה יחסה גם הוא תחת הגנת פרסום מותר. זאת, על מנת שבמקרה שבו אכן נשקפת סכנה לשלום הילדים או לרווחתם כתוצאה מהתנהגותו או ממצבו הנפשי של אחד ההורים, ההורה השני יוכל להתריע על כך בפני הגורמים המוסמכים – ובפניהם בלבד – מבלי שהדבר יחשוף אותו לתביעה.

 

תלונת סרק כעילה לתביעת לשון הרע

טקטיקת גירושין מכוערת במיוחד שצצה בשנים האחרונות היא הגשת תביעות או תלונות שקריות כנגד בן או בת הזוג, במטרה להפעיל עליהם לחץ כדי שיתפשרו על זכויותיהם בגירושין, או להשחיר את שמם באופן שיפגע בסיכוייהם לקבל את המשמורת על הילדים, למשל. תביעת סרק שכזו מהווה למעשה מקרה קיצוני של הכפשה והוצאת דיבה ממניעים זדוניים, והיא יכולה בהחלט לשמש עילה לתביעת לשון הרע מצד בן הזוג הנפגע.

כך למשל, בתביעת לשון הרע על סך 400,000 ₪ שהוגשה ב-2012 לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן ע"י גבר המצוי בהליכי גירושין, טען התובע שאשתו מכפישה אותו ומוציאה את דיבתו מזה תקופה ארוכה, וגורמת לו נזקים כבדים, עד כדי כך שנאלץ לסגור את העסק שלו ולאבד את פרנסתו, וכל זאת במטרה להביא לסילוקו מהבית. בין היתר, נטען שהאשה הגישה למשטרה תלונת שווא נגד בעלה, ובה העלילה עליו שהוא מחזיק אמל"ח (אמצעי לחימה) בביתם המשותף. התלונה נגנזה לאחר שחיפוש משטרתי בבית לא העלה דבר, אולם הנזק לשמו הטוב של הבעל כבר נגרם, מעצם העובדה שהשוטרים פשטו על ביתו לעיני השכנים ועיכבו אותו לחקירה בתחנת המשטרה.

חשוב לציין שבתי המשפט לענייני משפחה מתייחסים ברצינות לתביעות לשון הרע מסוג זה, ובהחלטות שונות מהשנים האחרונות אף נפסקו פיצויים בסכומים גבוהים של עד מאות אלפי שקלים לטובת הצד הנפגע. זאת, על מנת למנוע את הפיכתם של הליכי הגירושין לכר פורה להכפשות והטלת רפש הדדית, ולהרתיע בני זוג מתגרשים משימוש באמצעים פסולים ומניפולטיביים כדי להשיג את מטרותיהם.

לסיכום, גירושין הם בכל מקרה אפיזודה לא נעימה, שכוללת את פירוק המערכת הזוגית והתא המשפחתי, וגורמת באופן כמעט בלתי נמנע לעוגמת נפש, הן לזוג המתגרש ובעיקר לילדים ש"תקועים" באמצע. למרבה הצער, לא אחת קורה שעוגמת הנפש הופכת להשפלה של ממש, ואף לנזק משמעותי שנגרם לאחד הצדדים, לאחר שהצד השני בוחר בטקטיקות מלוכלכות ובהפצת דברי בלע ושקרים. אם נפלתם קורבן להתנהגות כזו, זכרו שהחוק נמצא בצד שלכם. היעזרו בעורך דין גירושין טוב, המנוסה בהתמודדות עם מצבים מסוג זה, על מנת להגן על שמכם הטוב ולהבטיח שתקבלו את מלוא זכויותיכם בגירושין.

יש לכם שאלות נוספות על הנושא? צריכים עזרה? צרו קשר עם עו"ד יעקב בלס – מומחה לתחום גירושין ודיני משפחה ותקבלו שירות מקצועי ויחס אישי וחם.

נצור לשונך מרע: על תביעות לשון הרע בהליכי גירושין
דרגו

השארת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים