צו הרחקה

כאשר אנו הולכים ברחוב ואדם בולש אחרינו, הרי שיש בכך הטרדה ופגיעה קשה באיכות החיים, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במעשה שנעשה לעיתים קרובות. כאשר בן משפחתנו המתגורר עמנו בבית, מאיים עלינו לעיתים קרובות, צועק עלינו ומטריד אותנו, הרי שגם במקרה כזה ישנה פגיעה קשה באיכות החיים ואף איום ממשי על גופנו ועל שלומנו. כאשר שכן שלנו זורק חפצים שונים למרפסת שלנו ואף משאיר בתיבת הדואר שלנו פסולת, הרי שיש בכך הטרדה קשה מאוד וגם איום וכמובן – פגיעה קשה באיכות החיים.

נשאלת השאלה, מה ניתן לעשות בכל אותם מקרים? לכאורה, התשובה פשוטה. תמיד אפשר לפנות למשטרה בתלונה וגם להגיש תביעה אזרחית. עם זאת, ישנו כלי משפטי נוסף שבו ניתן לעשות שימוש. לכלי הזה קוראים צו הרחקה. מהו צו הרחקה? אילו חוקים מסדירים את הדין לגבי צווי הרחקה? האם יש הבדל בין צו הרחקה כלפי בן משפחה, לבין צו הרחקה כלפי אדם זר? מהי עמדת בתי המשפט לבקשות להוצאת צו הרחקה?

על כל השאלות הללו נשיב במסגרת המאמר הבא, שאותו חיברנו לידיעתכם ונוחיותכם\ן הגולשים והגולשות. עם זאת, נבהיר כי אין במאמר שלהלן כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.

 

מהו צו הרחקה?

כשמו כן הוא, צו הרחקה הוא צו שיפוטי או מנהלי, אשר מורה לאדם מסוים לא להתקרב לאדם אחר. צווי הרחקה נועדו לתקופה זמנית, כדי לתת מענה מהיר להטרדה מסוימת שממנה סובל אדם אחד כתוצאה מהתנהגות של אדם אחר. כמו כן, צווי הרחקה בדרך כלל כוללים תנאים בעניין הרחקתו של אדם מאדם אחר. לדוגמא: צו הרחקה בדרך כלל כולל איסור על קרבה לאדם מסוים במרחק מסוים. לעיתים צו הרחקה כולל גם הוראה שאוסרת להיכנס למקום מסוים. כמו כן, צו הרחקה עשוי לכלול איסור על נשיאת נשק במקרים מיוחדים – כפי שנסביר בהמשך. נעיר כי צו הרחקה תמיד מוגבל בזמן.

 

אילו חוקים מסדירים את הדין לגבי צווי הרחקה?

בכל הנוגע לצווי הרחקה בהתאם להוראות הדין הישראלי, קיימים שני חוקים עיקריים. חוק אחד הוא החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991(להלן: "החוק למניעת אלימות"). חוק זה מתייחס לצווי הרחקה בין בני משפחה. חוק זה מתייחס גם להגדרה של בני משפחה וכן לסמכויותיו של בית המשפט ובפרט בית המשפט לענייני משפחה. החוק השני הנוגע לצווי הרחקה, הוא החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מאיימת"). החוק למניעת הטרדה מאיימת, בניגוד לחוק למניעת אלימות במשפחה, מתייחס לכל האנשים. כלומר, כאשר אדם מבקש צו הרחקה כלפי אדם זר, אזי החוק המתאים הוא החוק למניעת הטרדה מאיימת. לעומת זאת, במידה ומדובר בהטרדה הנעשית על ידי הורה או ילד או בן משפחה אחר, הרי שאז החוק הספציפי והרלוונטי הוא החוק למניעת אלימות במשפחה. הבה נתייחס לשני החוקים.

 

החוק למניעת הטרדה מאיימת:

תכליתו של החוק למניעת הטרדה מאיימת, בהתאם לסעיף 1 לחוק זה, היא: "להגן על אדם מפני ,פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו". כלומר, מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת, ניתן לעתור לצו הרחקה במקרים שבהם אדם מסוים מטריד, מאיים, נוהג באלימות מילולית או בריונות וכן נוהג באלימות פיזית כלפי אדם אחר.

מהי הטרדה מאיימת?

החוק למניעת הטרדה מאיימת קובע כי הטרדה מאיימת היא מעשה מבין המעשים שתיארנו, אך לא רק. הטרדה מאיימת היא גם בילוש כלפי אדם אחר, למשל: אדם אשר הולך ועוקב אחרי אדם מסוים. הטרדה מאיימת היא גם יצירת קשר באופן מטריד עם אדם אחר. כלומר, אדם אשר מנסה לחזר אחר אישה באופן קיצוני (למשל – מתקשר באופן אובססיבי), מבצע מעשה של הטרדה מאיימת. עוד התנהלות המוכרת בתור הטרדה מאיימת היא פגיעה ברכוש של אדם אחר, שלא כדין.

איך מקבלים צו הרחקה?

האדם המוטרד יכול להגיש צו הרחקה, אך לא רק. לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת יכולים גם עובד סוציאלי וגם היועץ המשפטי לממשלה לעתור לקבלת צו הרחקה. אדם המבקש שיוצא צו הרחקה בהתאם להוראות החוק, צריך להוכיח ברמה סבירה לבית המשפט, כי המשיב לבקשה אכן נהג כלפיו בהטרדה מאיימת. בין היתר כדאי להיעזר בראיות כמו הקלטות, צילומים, הודעות, דוא"ל ועוד. במידה ובית המשפט ימצא כי אכן ננקטה הטרדה מאיימת, אזי יוצא צו אשר יוגבל בדרך כלל לתקופה של חצי שנה, למרות שבית המשפט יוכל להאריך את התקופה הכוללת לשנה. בנסיבות חריגות במיוחד ומסיבות שינומקו בהחלטת בית המשפט, ניתן אף להאריך צו הרחקה בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, לתקופה כוללת של שנתיים.

במסגרת הצו, בית המשפט יורה בדרך כלל על שמירת מרחק בין הניצים ובין היתר גם על איסור יצירת קשר, בין אם פיזי ובין אם טלפוני ועוד. הסמכות לדון בבקשות לצו הרחקה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, שמורה לבית משפט השלום. בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, בית המשפט יכול אף להורות לאדם שנגדו התבקש צו, להפקיד ערובה, או להטיל עליו תנאי ערובה לצורך הבטחת מימוש הצו.

אדם המבקש להגיש בקשה לצו הרחקה בהתאם לחוק זה, צריך להגיש לבית המשפט בקשה בכתב. על הבקשה לכלול תצהיר מאומת וכן לכלול פירוט רב, לרבות כל הראיות המוכיחות את טענות המבקש. עם הגשת הבקשה, יבחן בית המשפט את הבקשה במעמד צד אחד. במידה וקיימות ראיות סבירות, אזי יינתן צו זמני, שלאחריו יזומנו שני הצדדים לדיון. הדיון ייערך בהתאם להוראות החוק, תוך 7 ימים. לאחר שמיעת הראיות והעדויות של הצדדים, יכול בית המשפט להורות על צו הרחקה.

 

החוק למניעת אלימות במשפחה:

החוק למניעת אלימות במשפחה מסדיר את האופן שבו ניתן לקבל צו הרחקה, כאשר המחלוקת וההתנהגות המטרידה הינן בין בני משפחה. ההגדרה לבן משפחה לצורך חוק זה, מתייחסת להורים וילדים, בני זוג לרבות ידועים בציבור, אחים ואחיות, דודים ודודות, אחיינים ואף סבים וסבתות. החוק למניעת אלימות במשפחה מתייחס גם לדין בנוגע להוצאת צווי הרחקה כלפי קטינים, שכן לא אחת אנו נתקלים באלימות של ילדים בגילאים שונים כלפי הוריהם.

עוד נקודה חשובה בכל הנוגע לצווי הרחקה לפי החוק למניעת אלימות, היא כי בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, ניתן להגיש בקשה למתן צו הרחקה מכוח חוק זה, גם לבית משפט השלום הרגיל ואף לבית הדין הרבני או לכל בית דין דתי מוסמך. בניגוד לחוק למניעת הטרדה מאיימת, צו הרחקה בהתאם לחוק למניעת אלימות, מכונה בעגה החוקית "צו הגנה".

בהתאם לחוק למניעת אלימות, בית המשפט יכול להורות לאדם להימנע מלהיכנס לדירת מגורים של בן משפחה או להימצא ממרחק מסוים מאדם מסוים וכן להטריד בן משפחה בכל דרך ובכל מקום. כמו כן, ניתן להורות בצו הגנה בהתאם לחוק זה, להימנע מלפעול בדרך המונעת מבן משפחה להשתמש בנכס מסוים. בדומה לחוק למניעת הטרדה מאיימת, גם במסגרת צו הגנה יכול בית המשפט להורות על מתן ערובה להבטחת קיומו של הצו, כלפי האדם שנגדו התבקש הצו.

בהתאם לחוק למניעת אלימות במשפחה, יכול בית המשפט להורות לאדם שנגדו התבקש הצו, לעבור טיפול מסוים, כמו טיפול בכעסים וכו'. בניגוד להוראות החוק למניעת הטרדה מאיימת, בית המשפט יורה כברירת מחדל, במסגרת צו הגנה, להורות לאדם שנגדו הוצא צו הגנה, להפקיד במשטרה נשק אישי המצוי ברשותו. עם זאת, ניתן לחרוג מההוראה הזו אם בית המשפט מצא כי הנשק אמור לשמש את המשיב לבקשת הצו, להגנה עצמית, או לצורך עבודה ברישיון.

באשר לתוקפו של צו הגנה, הצו יהיה בתוקף במשך חצי שנה. ניתן להאריך את התקופה לשנה ומנימוקים מיוחדים, ניתן להאריך את התקופה לשנתיים.

 

מה הדין במקרה שמוגשת בקשת סרק?

יודגש כי בשני החוקים קיימת הוראה הקובעת כי במקרים שבהם מתברר כי הבקשה למתן צו הרחקה הייתה בקשת סרק, אזי על בית המשפט להטיל על מבקש הבקשה את הוצאות המשפט. אומנם מדובר בסמכות רשות של בית המשפט, אך מדובר בסמכות שלא אחת עושים בה שימוש, כפי שגם נציג בהמשך.

 

לאן אפשר להגיש ערעור על החלטה למתן צו הרחקה:

בין אם בית המשפט לענייני משפחה או בית משפט השלום החליטו לקבל את הבקשה למתן צו הרחקה או לדחות אותה, שני הצדדים להליך רשאים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור על החלטה בעניין צו הרחקה יכול להתייחס לתנאים שנקבעו במסגרת הצו, לרבות תנאים שהוטלו לעניין מסירת נשק וכו'. על החלטת בית המשפט המחוזי, ניתן לערער גם לבית המשפט העליון ואז הערעור הוא ברשות.

 

צו הרחקה הניתן על ידי קצין משטרה:

סוג נוסף של צו הרחקה, ששונה בתכליתו מצווי הרחקה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, או החוק למניעת אלימות במשפחה, הוא צו הרחקה אשר ניתן בהתאם להחלטה של קצין משטרה. בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), בעת מעצר, לרבות מעצר שנעשה לצרכי חקירה, קצין משטרה רשאי להורות על שחרור של חשוד שנעצר. בהתאם לחוק המעצרים, לקצין משטרה יש סמכויות להטיל הגבלות על אדם שמשוחרר על ידו ממעצר וזאת בהתאם לסעיף 42 לחוק האמור, כגון: איסור יציאה מהארץ, חובה להודיע על שינוי במקום המגורים, חובה להתייצב בתחנת משטרה, הפקדת כלי נשק בתחנת המשטרה וכן אף להורות על מעצר בית.

בין סמכויותיו של קצין משטרה, בהתאם לסעיף 42 לחוק המעצרים המוזכר, גם להורות לחשוד לצורך שחרור במעצר, לא להתקרב למקום או לאזור מסוים ברחבי הארץ. כמו כן, בסמכותו של קצין משטרה להורות לחשוד בנסיבות הללו, לא ליצור קשר או להיפגש עם אדם מסוים לתקופה שלא תעלה על 30 ימים. כלומר, לקצין משטרה יש סמכות להורות לחשוד, במסגרת החלטת שחרור ממעצר, להתרחק או ממקום מסוים או מאדם מסוים. על החלטת קצין משטרה בענייני תנאי שחרור ממעצר, בהתאם לסעיף 42 לחוק המעצרים, ניתן לערער בפני בית משפט השלום.

גם בחוק למניעת אלימות וגם בחוק למניעת הטרדה מאיימת, קיימות הוראות הקובעות כי אם הוגשה תלונה במשטרה על הפרת אחד מהצווים האמורים, אזי על שוטר מוטלת החובה לעצור את מפר הצו.

 

צו הרחקה הניתן על ידי בית המשפט במסגרת תנאי מעצר:

בדומה לסמכותו של קצין משטרה, גם לבית המשפט יש סמכות להורות על הרחקה של עצור ממקום מסוים או מאדם מסוים, במסגרת תנאי שחרור ממעצר, בין אם מדובר במעצר ימים (אשר רלוונטי לשלב שלפני שמוגש כתב אישום נגד חשוד) ובין אם מדובר במעצר עד לתום ההליכים (שרלוונטי לשלב שבו מוגש כתב אישום).

 

המשמעות של הפרת צו הרחקה:

הקורא בוודאי שואל את עצמו מהו העונש או הסנקציה שניתן להטיל על אדם שמפר צו הרחקה, בין אם מדובר בצו הרחקה הניתן מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת או החוק למניעת אלימות במשפחה, או כאשר מדובר בהרחקה שמוטלת על ידי קצין משטרה או בית המשפט בהליך מעצר. התשובה ברורה למדי: סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע עונשים על הפרה של הוראה חוקית. כלומר, אדם אשר מפר הוראה חוקית שניתנה על ידי בית המשפט, או על ידי פקיד ציבור (כמו קצין משטרה) ובמידה ומדובר בהחלטה שניתנה כדין ונמסרה לנדון, הרי שאז צפוי אותו אדם שמפר צו הרחקה, לעונש מאסר של עד שנתיים מאסר. כמו כן, סעיף 287(ב) לחוק העונשין, קובע עונש חמור יותר, במקרה של אדם שמפר הוראה של צו שניתן על ידי בית המשפט, לצורך הגנה על חייו או גופו של אדם אחר. במקרה כזה, העונש עשוי לעמוד על 4 שנות מאסר. נציג את הוראות סעיף 287 לחוק העונשין: "(א) המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו ענין, דינו – מאסר שנתיים. (ב) המפר הוראה מהוראות צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם אחר מפני המפר, דינו – מאסר 4 שנים".

כשמדובר בצו הרחקה שניתן על ידי קצין משטרה במסגרת הוראת שחרור ממעצר, הרי שגם אז מדובר בהפרה של הוראה חוקית. אך במקרה כזה ישנה אפשרות נוספת והיא לממש את הערבות שהותיר אחריו החשוד שהפר את הוראות הצו. בשל הפרה של תנאי השחרור, ניתן גם להחזיר את החשוד למעצר. כך גם כאשר מדובר בהפרה של תנאי שחרור ממעצר, במסגרת החלטת שחרור של בית המשפט. במקרה כזה, החשוד לרוב ייעצר ויובא בפני השופט, אשר בחלק גדול מהמקרים יורה על מעצרו של החשוד, למרות שבתחילה שוחרר – בתנאים מגבילים.

 

דוגמאות של מקרים שנדונו בבתי המשפט:

בה"ט (נצרת) 35898-02-17 – עפיפה מזאוי נ' ג'אבר זידאן: התגלעה מחלוקת בין שכנים. מבקשת הצו טענה כי שכנה מונע ממנה לפתוח את שער הכניסה למתחם המגורים כדי לאפשר לבעלי מקצוע להיכנס למתחם. בית המשפט הורה להוציא צו הרחקה, לאחר שהתרשם כי אכן היה אירוע מריבה קיצוני בין הצדדים, שגרר אלימות מילולית בין הצדדים.

בה"ט (כפר סבא) 36770-02-17 – אורלי דהן נ' אמיר דרורי: הוגשה בקשה על ידי עובדת בקופת חולים. העובדת טענה כי המשיב, שהוא מטופל המגיע באופן קבוע למרפאה, הגיע למקום ביום מסוים והחל להשתולל ולצעוק, משום שסירבו לתת לו תרופה שאליה הוא ככל הנראה "מכור". לאחר מכן הוא אף התקשר לבתה של המבקשת וביום אחר, הגיע למרפאה השתולל ונהג באלימות. בית המשפט הורה על הוצאת צו הרחקה ספציפי מהמבקשת.

בה"ט (תל אביב) 24442-02-17 – מעיין נדב נ' דייזי חרזי: התבקש צו למניעת הטרדה מאיימת בגין הטרדה, בין היתר בשל שליחת הודעות מטרידות באמצעות המחשב. בית המשפט הורה על צו הרחקה, אשר כלל איסור על יצירת קשר ושמירת מרחק של חצי קילומטר לפחות.

בה"ט (תל אביב) 488-02-17 – סיגל קונוחובסקי נ' אורי פולק: התבקש צו הרחקה על ידי המבקשת נגד המשיב, בשל הטרדה והמתנה מתחת לביתה. נעיר כי באותו המקרה דובר על משיב שבעבר ישב בבית הסוהר בשל הטרדה באמצעות מתקן בזק. לאחר ששוחרר מהכלא, החל שוב לבלוש אחר המבקשת ובתה הקטנה. בית המשפט הורה על מתן צו הרחקה ובין היתר אף קבע בפירוש כי אדם שהטריד בעבר, חזקה שיטריד שוב, מה שבין היתר ביסס את נימוקיו למתן הצו.

בה"ט (באר שבע) 41163-12-16 – עמידר נ' ליאור גואל: עלתה שאלה עקרונית, האם תאגיד רשאי לעתור לצו הרחקה. דובר על עובדים של חברת עמידר באזור באר שבע, אשר סבלו לכאורה מהטרדה של שוכרי דירות של עמידר. חברת עמידר עצמה עתרה למתן צו בשם העובדים. בית המשפט, לאחר שמיעת העדויות ובהתחשב בנסיבות העניין, קבע כי תאגיד יכול לעתור לצו הרחקה, אך במקרים כאלו יש לבחון ביתר זהירות את הנסיבות. כמו כן, נקבע כי יש להוציא צו הרחקה בנסיבות העניין כלפי המשיבים.

בה"ט (נצרת) 14084-12-15 – ג.מ.י. נ' כ.ב.א: הוגשה בקשה למתן צו הרחקה, מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, מטעם האם, נגד אבי ילדיה וכן נגד בת זוגו. בין היתר טענה האם לאלימות פיזית על ידי האב ובת הזוג. עם זאת, הבקשה למתן צו נדחתה על ידי בית המשפט. בית המשפט מצא כי טענות האם הן טענות סרק. לא רק שהבקשה נדחתה, אלא שבית המשפט חייב את האם בהוצאות משפט גבוהות בסך 20,000 ₪.

בה"ט (נצרת) 30490-11-14 – ע.ס. נ' ע.ס: דובר על שני תיקים מאוחדים של בעל ואישה, אשר התגרשו. הבעל טען כי הניח לאישה להתגורר בדירה לתקופה מסוימת, למרות שהדירה היא רכושו. לאחר זמן מסוים, הוא הגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. לטענתו, האישה איימה עליו כי תתפור לו תיק במשטרה ותעליל עליו. לאחר שמיעת ראיות, בית המשפט האמין לגרסת הבעל וקבע שהאישה נוהגת בפרובוקטיביות ובאלימות מילולית כלפי הבעל. לבסוף ניתן צו הרחקה נגד האישה. בתיק מקביל, שבו האישה עתרה לצו הגנה בטענות להטרדה וכניסה לבית המגורים, בית המשפט אף חייב אותה בהוצאות משפט.

 

לסיכום:

במידה ואתם חשים מוטרדים על ידי אדם זר, או לחלופין, במידה ואתם מוטרדים על ידי בן משפחה, אפילו אם הוא מתגורר בביתכם, אתם צריכים לבחון באיזה אפיק אתם מעוניינים לפעול. תמיד אפשר לפעול בדרך שתביא תוצאה לטווח הרחוק. הדרך הזו היא למשל הגשת תלונה למשטרה, או תביעה אזרחית. מאידך, לעיתים יש צורך בקבלת מענה מידי, שיביא למניעת ההטרדה. האפשרות הזו באה לידי ביטוי רק באמצעות הוצאת צו הרחקה, בין אם מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת ובין אם מכוח החוק למניעת אלימות. כך או אחרת, חשוב מאוד לפנות לעורך דין בעל ניסיון בייצוג בהליכים מעין אלו.

צו הרחקה
דרגו