נישואין אזרחיים

נתחיל מהסוף: נישואין אזרחיים במדינת ישראל אינם מוכרים באופן רשמי, אך הם כן מוכרים באי אלו תנאים והתפתלויות משפטיות. הטעם להיעדר ההכרה בנישואין אזרחיים בארץ, נעוץ במצב משפטי מורכב, שלמעשה מוכפף לדין הדתי-אישי שחל על אזרחי ישראל, בכל הנוגע לנישואין וגירושין במדינת ישראל.

שבמאמר שלהלן נעשה מעט סדר בכל הנוגע לנישואין וגירושין בכלל ובפרט בכל הנוגע לנישואין אזרחיים.

ראשית, נסביר מה הדין באשר לנישואין וגירושין בארץ. שנית, נסביר אילו נושאים נכללים במסגרת הליך גירושין. לאחר מכן נסביר מהם נישואין אזרחיים, כיצד ניתן להינשא במדינת ישראל בנישואין אזרחיים וכן מהי ברית זוגיות. עוד נסביר, מהו הסכם זוגיות. בין היתר, נסביר מהם החסרונות בנישואין במדינה זרה ומה כדאי לדעת על נישואין אלו. לבסוף, נסביר כיצד מתגרשים מנישואין אזרחיים וכל זאת, לנוחיותכם\ן הגולשים והגולשות, כדלקמן.

לפני שנתחיל, נבקש להעיר כי המאמר שלהלן הוא מאמר כללי בלבד ואין בו בשום אופן כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי. לשם כך ניתן לפנות למשרדנו.

נישואין וגירושין במדינת ישראל

במדינת ישראל שורר מצב משפטי מיוחד מאוד בכל הנוגע לנישואין וגירושין וזאת מן הטעם הפשוט, שלפיו נישואין וגירושין נערכים בארץ על פי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כלומר, במידה ומדובר ביהודים, יחול עליהם הדין הדתי-עברי. זה אפוא חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי הדין הרבניים").

חוק זה קובע כי נישואין וגירושין בין יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה. עוד לפני הקמת המדינה, חל בארץ ישראל דבר חקיקה אשר נקרא "דבר המלך במועצתו". חוק זה למעשה הקנה לכל העדות הדתיות בארץ ישראל את הסמכות לשפוט בענייני נישואין וגירושין. גם כיום, דבר המלך במועצתו עדיין קיים ולכן הדין הדתי חל על כל אזרחי ישראל. במילים אחרות, אזרחי ישראל בני הדת המוסלמית יינשאו בארץ לפי הדין הדתי-מוסלמי ואזרחי ישראל בני הדת הנוצרית יינשאו לפי הדין הנוצרי.

מכאן, במדינת ישראל יש מגוון של בתי דין דתיים. אנו נתמקד מעתה בדין הרלוונטי ליהודים. כאשר בני זוג יהודים מבקשים להתגרש, יהיה עליהם לעשות כן באמצעות הגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני. תביעת גירושין יכולה להיערך כתביעה משפטית לכל דבר ועניין, אך לחלופין תביעת גירושין יכולה להיות תביעה לאישור הסכם גירושין בין בני הזוג ואז ההליך יהיה קל ומהיר בהרבה. כמו כן, מי שמבקש להתגרש, יעשה כן לפי הדין הדתי-יהודי ולכן יהיה עליו להוכיח כי יש לו עילת גירושין מבין עילות הגירושין המוכרות בדין הדתי-יהודי. אי לכך, במידה ולא הוכחה עילת גירושין, אזי בית הדין יכול שלא לאפשר לבני הזוג להתגרש. לעומת זאת, במידה והוכחה עילת גירושין, הרי שבית הדין יורה על סידור גט, כלומר – גירושין.

בישראל ישנם בתי דין רבניים אזוריים, שהם הערכאה המשפטית הראשונה. מעל בתי הדין האזוריים, ישנו בית הדין הרבני הגדול, שמהווה ערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים האזוריים.

אין ספק שלהכפפת הדין הדתי-אישי על כל אזרחי ישראל, יש משמעויות קשות, כגון פגיעה באוטונומיה של אזרחים רבים, אשר לעיתים אינם מעוניינים להינשא לפי דין דתי וארכאי. כמו כן, המצב המשפטי בכל הנוגע לנישואין וגירושין, מביא זוגות רבים לכך שהם אינם יכולים להינשא בכלל במדינת ישראל. כך למשל, בישראל זוגות שאינם בני אותה דת לא יכולים להינשא, אלא אם אחד מהם ממיר את דתו שכן אף אחת מהדתות המוכרות בישראל אינה מכירה בנישואי תערובת. זאת ועוד, גם זוגות יהודים, כשרים לפי ההלכה, לעיתים אינם יכולים להינשא, כמו כהן לאישה גרושה וכן כאשר מדובר בממזרים, שמוגדרים לפי ההלכה היהודית בתור פסולי חיתון (ממזר הוא אדם שנולד כתוצאה מיחסי מין בין אישה נשואה לאדם זר). הכפפת הדין הדתי-אישי על אזרחי מדינת ישראל, מביאה לכך שגם זוגות בני אותו המין, אינם יכולים להינשא בארץ.

מכאן, שהמצב המשפטי הבעייתי, יש האומרים, בכל הנוגע לנישואין וגירושין בארץ, מביא זוגות רבים לחפש פתרונות אלטרנטיביים ומגוונים, לצורך יצירת ממד פורמאלי למערכת היחסים הזוגית. אותם פתרונות באים לידי ביטוי בנישואין אזרחיים, באמצעות קיום מערכת יחסים כידועים בציבור וכן באמצעות עריכת הסכמי זוגיות ועוד. על כך נסביר בהמשך, אך נבקש לצטט מתוך מאמרו של המלומד שיפמן, המתאר בדיוק את הקושי שבהכפפת הדין הדתי – על ענייני הנישואין והגירושין בארץ – "להכפפה זאת של הנישואין לממסדים הדתיים יש כיום מחיר גבוה למדי, חסרי דת אינם יכולים להינשא, בני זוג בני עדות דתיות שונות מנועים לעיתים מלהינשא, פסולי חיתון (על פי הגדרת הממסד הדתי) אינם רשאי להינשא, נישואין בין בני אותו מין אינם מוכרים ועוד. ישנם אזרחים שאינם יכולים להינשא כלל, ישנם מי שאינם יכולים להינשא כרצונם ויש מי שיכולים להינשא כרצונם אך כפופים בעל כרחם למערכת חוקים דתית, המטילה עליהם מגבלות המנוגדות למצפונם ואף מחייבת אותם לעיתים למסגרת יחסים הנראית להם זרה, שגויה ואף מקוממת. אלה המבקשים להתיר את הקשר הדתי מחויבים לעשות זאת על פי הדין הדתי ולעיתים בשל הוראותיו מוצאים את עצמם מעוגנים לקשר שאין הם מעוניינים בו עוד". (אבשלום וסטרייך ופנחס שיפמן, מסגרת אזרחית לנישואין וגירושין בישראל, נייר עמדה- מצל"ה (עורכת רות גביזון), בעמ' 21).

ערכאות השיפוט בתחום דיני המשפחה

במדינת ישראל יש שתי ערכאות שיפוט רלוונטיות בתחום דיני המשפחה. האחת היא בית הדין הרבני, שבסמכותו לעסוק באופן בלעדי בענייני נישואין וגירושין. יש בסמכות בית הדין הרבני לעסוק גם בתביעות למזונות, כתובה ושלום בית. במקביל, בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה המוסמכת השנייה בארץ ובסמכותו לעסוק בכל עניין משפחתי, למעט נישואין וגירושין. בהמשך, נסביר את חשיבותו של בית המשפט לענייני משפחה, במקרים של גירושין בין בני זוג שנישאו בחו"ל, אשר הדין הדתי-אישי לא חל עליהם.

הליך הגירושין ממעוף הציפור

כדי להשלים את התמונה, נבקש להסביר בקצרה מהו הליך גירושין, שכן רבים חושבים שהליך גירושין מתמצה רק בעצם הגירושין, אך מחשבה זו שגויה. נסביר –

הליך גירושין כולל עוד מספר הליכי משנה, שכולם מהווים בעצם חלק בלתי נפרד ממנו. הליכים אלו הם כדלקמן – ענייני מזונות: במסגרת הליך הגירושין, במידה ולבני הזוג יש ילדים משותפים, הרי שיהיה עליהם להכריע מה יהיה גובה המזונות אשר ישולמו על ידי האב. משום שהמזונות הם חובה הנובעת מהדין הדתי-יהודי, הרי שעל האב מוטלת חובה מוחלטת לשאת במזונות ילדיו. ענייני מזונות, נדונים הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני. ענייני משמורת: כאשר לבני הזוג יש ילדים משותפים, הרי שיהיה עליהם לעסוק גם בסוגיית המשמורת. כלומר, יהיה עליהם להכריע מי ישמש בתור הורה משמורן וכיצד ייערכו הסדרי השהות מהם ייהנה ההורה הלא משמורן. הסדרי שהות הם זמנים קבועים שבהם ההורה הלא משמורן יזכה לבלות עם ילדיו ויישא באחריות לטיפול בהם. עוד אפשרות שנוגעת למשמורת, היא לקיים משמורת משותפת על ידי ההורים, כלומר – משמורת שווה שבה שני ההורים מטפלים בילדיהם באופן שוטף, על כל המשתמע מכך. ענייני חלוקת רכוש: במהלך הנישואין, בני זוג צוברים רכוש רב, בין אם מדובר ברכוש נייד או רכוש לא נייד. לכן, בעת גירושין על בני הזוג להסדיר את סוגיית הרכוש ולקבוע כיצד הוא יחולק. מבחינת ה דין המהותי, רכוש משותף של בני זוג מחולק באופן שווה ביניהם. בשולי הדברים נעיר, כי ענייני משמורת ילדים ורכוש נדונים בפני בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, כל ההליכים שציינו הם חלק בלתי נפרד מהליך הגירושין.

מהם נישואין אזרחיים?

נישואין אזרחיים הם למעשה מונח המתאר "נישואין רגילים", שלא באמצעות הדין הדתי. ברוב מדינות העולם, הנישואין הם אזרחיים, כלומר – הם ברירת המחדל. לדוגמא – בני זוג במדינה אירופאית יכולים להינשא בעירייה או בפני רשם של משרד הפנים. במדינת ישראל, אפשרות זו אינה קיימת. כלומר, ברירת המחדל החוקית בישראל היא, כי הנישואין נערכים לפי הדין הדתי-אישי. יתר על כן, נישואין וגירושין במונח המוכר לנו, הם מונחים השאובים מהדין הדתי. החוק היחידי במדינת ישראל שעוד מאפשר מעין נישואין אזרחיים, הוא חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע – 2010 (להלן: "חוק ברית הזוגיות"), אך חוק זה מתייחס לחסרי דת בלבד, כפי שנסביר בהמשך.

לסיכום חלק זה: נישואין אזרחיים הם נישואין רגילים שלא לפי הדין הדתי, אלא לפי דיני המדינה האזרחיים.

האם ניתן להינשא בנישואין אזרחיים במדינת ישראל?

התשובה לשאלה היא כן ולא. נסביר: אין בישראל חקיקה פורמאלית שמאפשרת נישואין אזרחיים, אך יש אפשרות להינשא בנישואין אזרחיים בשתי דרכים. הדרך השכיחה ביותר היא להינשא במדינה זרה. הדרך השנייה היא לקיים חיי זוגיות ולערוך הסכם זוגיות. גם על כך נסביר בהמשך. עם זאת, בין אם נישאתם במדינה זרה ונרשמתם לאחר מכן כנשואים במדינת ישראל ובין אם אתם מקיימים מערכת יחסים זוגית הכוללת גם הסכם זוגיות, אין כמעט כל הבדל ביניכם לבין זוג נשוי, שכן אתם זכאים לזכויות שמהן נהנים זוגות נשואים, לרבות זכויות סוציאליות, זכויות בתחום המס וכן זכויות מהותיות כגון הנחות ברכישת דירה, זכות להוליד ילדים ועוד.

נישואין במדינה זרה

כאמור, הדרך האחת להינשא "אזרחית" במדינת ישראל, היא לפנות למדינה זרה, להתחתן בה ולאחר מן לחזור ארצה ולהירשם במשרד הפנים כזוג נשוי. הכלל באשר לנישואין במדינה זרה, הוא כי הנישואין יוכרו לצורך רישום בישראל במרשם האוכלוסין, רק במידה והנישואין מוכרים במדינה הזרה שבה אירעו הנישואין. כמו כן, האפשרות להירשם במשרד הפנים הוכרה רק לאחר פסיקה מכוננת של בית המשפט העליון, שבתחילה אפשרה זאת רק לזוגות רגילים ובהמשך, אפשרה רישום גם של זוגות בני אותו המין שנישאו במדינת ישראל. לאור חשיבות הדברים, נצטט את פסיקת בית המשפט העליון בנושא – "הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (בין תושבי ישראל ובין בין מי שאינם תושבי ישראל). התשובה לשאלות אלה, בהן אין אנו מכריעים היום, קשה היא וסבוכה". בג"ץ 3045/05 יוסי בן-ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין, (פורסם בנבו). בפסקה 36.

כלומר, בית המשפט העליון לא הכיר בנישואין אזרחיים, אך הורה למשרד הפנים לערוך רישום של נישואין שנערכו במדינה זרה במרשם האוכלוסין. עם זאת, הפרקטיקה שנוצרה לאחר מכן הובילה גם את המדינה על רשויותיה, להכיר מעשית ברישום במשרד הפנים כנישואין המקנים זכויות וחובות. לכן, כיום זוגות שנרשמים בארץ כנשואים, לאחר שנישאו במדינה זרה, מוכרים בעצם כנשואים לכל דבר ועניין. הקושי עולה בדרך כלל כאשר רוצים להתגרש. נסביר על כך בחלק הבא.

זאת ועוד, התופעה של זוגות ישראלים הנישאים בחו"ל, שכיחה מאוד, בין אם מדובר בזוגות שעושים כן מטעמים אידיאולוגיים ובין אם מדובר בזוגות העושים כן בשל חוסר אפשרות חוקית להינשא במדינת ישראל. הבה נסקור בקצרה את היעדים המוכרים יותר, להלן –

נישואין בקפריסין ובצ'כיה

שתי המדינות הללו מקובלות מאוד בקרב ישראלים המבקשים להינשא במדינה זרה, הן בשל הקרבה הגיאוגרפית והן בשל הפשטות. יש להגיע לאותן מדינות, לשאת בתשלום אגרה, לערוך תמצית רישום במשרד הפנים ולתרגם אותה. הנישואין במדינות אלו בדרך כלל נערכים בעירייה.

נישואין בקנדה

קנדה היא יעד מאוד פופולרי לנישואין אזרחיים, מסיבה אחת ועיקרית והיא שהנישואין בה אפשריים גם לזוגות חד מיניים. כאמור, גם זוגות חד מיניים שנישאים במדינה זרה, המכירה בתוקף הנישואין, יכולים להירשם במדינת ישראל בתור נשואים, במרשם האוכלוסין של משרד הפנים.

נישואין בדרום אמריקה

בעבר, הייתה נפוצה תופעה של נישואין באל סלבדור ובפרגוואי. תופעה זו עודנה קיימת, אך הפופולריות של אותן מדינות נבעה מכך שלמעשה לא היה צורך להתייצב באותן מדינות כדי להינשא. כלומר, ניתן היה להינשא באמצעות משלוח מסמכים בדואר וכן באמצעות שימוש במיופה כוח, כלומר – עורך דין מקומי שהיה מטפל בנושא. כיום, החוק באותן מדינות השתנה ויש צורך בהתייצבות של אחד מבני הזוג לפחות. אך עדיין, בחריגים מסוימים, הנישואין במדינות הללו, במידה והם נעשים על פי חוקיהן (כפי שציינו לעיל), מוכרים לצורך רישום במשרד הפנים.

איך מתגרשים מנישואין אזרחיים

התשובה לשאלה מתחלקת לשתיים: אם מדובר בבני זוג שבאופן רגיל היו יכולים להינשא במדינת ישראל מכוח הדין הדתי-אישי, הרי שאז הגירושין ייערכו על פי דין תורה. כלומר – בני הזוג "יחזרו" לדין הדתי החל עליהם, שהרי נישואין וגירושין בישראל נערכים על פי הדין הדתי. כך שנישואין במדינה זרה, לשם עקיפת הדין הדתי, כאשר יש אפשרות להינשא במדינת ישראל, היא בבחינת אליה וקוץ בה, שכן גם אם הייתה לבני זוג מסוימים כוונה לעקוף את הדין הדתי מטעמים אידאולוגיים, הרי שבמסגרת הגירושין לא תהיה לכך כל משמעות.

מצד שני, אם מדובר בבני זוג שלא היו יכולים להינשא במדינת ישראל על פי הדין הדתי, הרי שאז יהיה עליהם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה שנקראת "בקשה להתרת נישואין". כלומר, בית המשפט לענייני משפחה יכול להורות על התרת הנישואין, בכפוף לקבלת חוות דעת משפטית מבתי הדין הדתיים הרלוונטיים לבני הזוג. בהיעדר מניעה, יינתן פסק דין להתרת נישואין ועמו אפשר יהיה להימחק ממרשם האוכלוסין במשרד הפנים, כזוג נשוי.

הסכם חיים משותפים

נקודה נוספת שנבקש להתייחס אליה במאמר זה, נוגעת להסכמי חיים משותפים. זוגות רבים המקיימים קשר זוגי לכל דבר ועניין, מבקשים להעניק ממד פורמאלי לזוגיות שלהם, באמצעות עריכת הסכם לחיים משותפים. בדרך כלל מדובר בהסכם שכולל כמה רבדים – רובד אחד מתייחס לחלוקת הממון והרכוש המשותף של בני הזוג, אם יידרש. רובד אחר מתייחס לעצם הסדרת וביסוס מערכת היחסים הזוגית.

כלומר זוגות רבים מגדירים באותם הסכמים, כי עליהם יהיה להתנהג בכבוד ובהערכה הדדית במערכת היחסים וכן גם בעת פרידה. רובד נוסף שמאפיין הסכמי חיים משותפים, נוגע גם לסוגיית גידול הילדים המשותפים שיש או שיהיו לבני הזוג. הסכם חיים משותפים, במידה והוא כולל ענייני גידול ילדים, חלוקת רכוש ועוד, רצוי לאשר בבית המשפט לענייני משפחה. כמובן שרצוי גם להיעזר בעורך דין משפחה לשם כך. לסיכום, הסכם חיים משותפים הוא סוג נוסף של "נישואין אזרחיים" ועוד דרך לעקוף את הדין הדתי-אישי שחל במדינת ישראל.

הליכי גירושין בין זוגות שנישאו בחו"ל

נעיר כי בני זוג שנישאו במדינה זרה ומבקשים להתגרש, ייאלצו גם הם להסדיר את שאר ענייני הגירושין, כפי שפירטנו לעיל. באשר לחלוקת רכוש ומשמורת ילדים, ניתן להסדיר את הסוגיות האלו בבית המשפט לענייני משפחה. באשר למזונות, אלו ישולמו על פי הדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. במידה ומדובר בחסרי דת, קובע החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, כי תוטל חובת מזונות על שני ההורים, בהתאם להוראותיו של אותו חוק (לא נרחיב מעבר לכך, שכן חוק זה ופרשנותו מצריכים מאמר נפרד).

ברית זוגיות

בשנת 2010 נראה היה כי הולך לחול שינוי מהותי בתחום הנישואין והגירושין במדינת ישראל, עם חקיקת חוק ברית הזוגיות, שאותו הזכרנו לעיל בקצרה. חוק ברית הזוגיות הוא לכאורה חוק נפלא, שמאפשר לבני זוג לבוא בברית זוגיות (מבלי לעשות שימוש במילים נישואין וגירושין, שהן מילים השאובות מהדין הדתי), ללא הבדלי דת גזע ומין.

זו הייתה אולי הכוונה, אך היא לא מומשה כלל. חוק ברית הזוגיות, הפך להיות חוק ברית זוגיות לחסרי דת, כלומר – חוק שנועד לאחוז קטן מאוד מאזרחי ישראל, שאינם מוכרים בתור בני דת מסוימת (לא יהודים, לא מוסלמים ולא נוצרים או דרוזים). כלומר, חוק זה לא הקנה את הזכות לערוך בארץ נישואין אזרחיים, אלא רק לחסרי דת.

מי שחוק ברית הזוגיות חל עליו, רשאי להירשם כבא בברית הזוגיות עם בת זוגו. התנאים לכך הם בין היתר – גיל הגבוה מ-18, על בני הזוג לא להיות נשואים לאדם אחר מכוח הדין הדתי ועוד. רישום אצל רשם ברית הזוגיות הוא רישום פורמאלי מוכר במדינת ישראל. כמו כן, בהתאם לחוק ברית הזוגיות, לרשם הזוגיות יש סמכות למחוק זוגות מהמרשם. לכן, כאשר בני זוג מבקשים להיפרד, אזי תוגש בקשה בהתאם.

לסיכום – נישואין אזרחיים

נישואין אזרחיים בישראל אינם מוכרים להלכה, אך כן מוכרים למעשה, שכן זוגות רבים עורכים נישואין אזרחיים במדינה זרה ואז נרשמים בארץ כנשואים. אין ספק שיש אולי מקום לבחון את המצב המשפטי הקיים בתחום הנישואין והגירושין וליצור אפיק פורמאלי נוסף, שיוכל לשמש בני זוג שאינם מעוניינים להינשא לפי ההלכה היהודית. כמו כן, אין ספק שהמצב המשפטי הקיים והמורכב, גורם לזוגות רבים לתור אחר אפיקים שונים ומגוונים, כפי שהסברנו במאמר זה. לסיכום נציין שבכל הנוגע לנישואין וגירושין, לרבות כאשר מדובר בנישואין אזרחיים, כדאי להיוועץ בעורך דין דיני משפחה בעל ניסיון בתחום.